יום ראשון, דצמבר 14, 2008

קורס מתקדמים - פרוייקט רביעי – טרומבלור

הפעם נתחיל מהסוף- מה יצא, קודם כל ניתן תמונה מקצועית (אלי מחזיק ביד טרומבלור שיצא ז'אן אסקולן – פשוט מדהים)

ושלי (הרבה פחות מדהים וגם לא מקורי, אבל אני עשיתי!)



והנה עוד אחד קצת יותר פשטני, אך לא יותר פשוט...



בצרפתית, טרומבלור (אין לי מושג איך כותבים את זה) אומר רועד (בדקתי במילון), ומסתבר שאימצו את המילה גם לאנגלית (אחת ממגוון המילים שמתארות רעידת אדמה) – וזה אכן רועד! פשוט החיבורים בין האלמנטים לא אמורים לעלות על עובי של 1-1.5 מילימטר. כדי שזה יחזיק מעמד בחריטה ובכלל – צריך עץ חזק יחסית ובעיקר חשוב שהסיבים יהיו ישרים, אחרת הכל יתפרק.

הפעם יש לי בשבילכם המון תמונות וגם (תרועות חצוצרה) וידאו (כמה וכמה) – מקווה שתהנו!

האמת היא שבהתחלה חשבתי שאין סיכוי שאצליח לסיים את זה בהצלחה, אבל עם כמה דגשים פשוטים וקצת מזל הצלחתי לסיים את העניין ללא שבר. הכי חשוב זה להבין שברגע שאתה מסיים לעבוד על חלק ומתקדם – אסור לחזור אחורה (זה אומר שעושים פיניש חלק, חלק ובעדייינננווווות – כמו קיפודים). וגם תמיכה כל הזמן – אחרת האלמנטים עפים הצידה ומושכים איתם את כל העסק – ונשבר!

בקיצור ניתן לתמונות ולוידאו לספר את הסיפור (מצגת בפיקסה)



וידאו מסודר לפי הסדר ביוטיוב
















כד קטן, כד גדול

זוכרים שסיפרתי לכם על כורתי העצים שראיתי? ובכן הייתה שארית אורן יפה שהם השאירו, וזה הפך לכד הזה... כמובן שפישלתי ואטמתי את הכיוונים הלא נכונים (לא יודע למה, אני תמיד שוכח שלוקח לעץ הרבה זמן להייבש). ובום התפוצץ (תמונות פיצוצים בהמשך, יש סיכוי שנציל אותו בעזרת אמבטיית מים ודבק פלסטי, נראה...) בינתיים זה מה יצא (כשעוד היה נראה טוב .

בהשראת העניין לקחתי ענף מכנף נאה שכבר שוכב אצלי הרבה זמן (קרי: יבש) והתחלתי לעבוד עליו, לא ממש ידעתי מה יצא ממנו, קודם הפכתי לגליל, ואז ביליתי איזה 20 דקות במחשבות, תוך כדי שאני חוזר להסתכל על הגליל שוב ושוב...

אחרי עשר דקות ידעתי שזה יהיה גם סוג של כד, רק קצת אחר – וגם החלטתי להשקיע הרבה יותר מאשר בקודם, ובעיקר, לקחת את הזמן – אני תמיד רץ...

לאחרונה התחלתי לשמחתי לבלות הרבה יותר זמן בחרטיה שלי (שם חדש למחסן פלסטיק קטן וצפוף, מסתבר שהכל בראש), ממש קובע שיאים חדשים בתחום (4 פעמים בשבוע אחד!!!), אז הלחץ להספיק קצת יורד לי, שזה די כיף – הפרוייקט יכול להישאר על המחרטה עד שנחזור אליו, ולא יקרה לו כלום (ברוב המקרים).
אחר כך התיישב לי בראש הפרופיל של הכד, לא צורה סופית אבל בסגנון המוארך עם צואר ארוך – רציתי צורה זורמת ופרופורציונלית. התחלתי להסתכל עוד על העץ וזיהיתי את הסדקים שבו, ואז חיפשתי את הסיום שלהם כדי לקבוע את המידות הקריטיות .

עיצוב צורה, ועוד משחקים (הצרה של הצואר, הקטנה של השפה....) ואז ריקון באמצעות מקדח (רק את האמצע ממש), לא הולואינג מלא – גם אין לי כלים, וגם אני מחבב את המאסה/משקל הכבד.

הכד עדיין יושב על המחרטה, כרגע בשיופים – שלב הבא גימור של החלק הזה, והיפוך לסיום התחתית.

החלק הקריטי מבחינתי זה הגימור מבפנים, יש קצת אפוקסי בדרכו אלי שיכול לשמש לאטום את הבפנים למים כדי שיהיה אפשר לשים בפנים פרחים, אבל אני מתלבט בין הפתרון הזה, לפתרון של מבחנת זכוכית שנראה לי קצת יותר אלגנטי (אפשר לנקות ואין שום חשש עם מים, בעוד שעם אפוקסי יכולות ליהיות פשלות...


יום רביעי, דצמבר 03, 2008

למה לי לא מגיע (קצת עץ)?

זה מה שראיתי אתמול והיום בדרך לעבודה, נראה כאילו מדללים קצת או אולי כורתים עצים עם מחלה - חבל שהכל הולך להסקה - ואפילו לא מוכנים לדבר איתי... בעסה
קצת תמונות שצילמתי כדי שתרגישו ביחד איתי - מדובר בעיקר באורן אבל יש גם קצת ברוש בערימה - ובכל זאת אספתי קצת שיירים אחרי שהם הלכו - לא משהו רציני אבל לפחות נחרוט קצת עץ רטוב בשביל ההרגשה.

קורס מתקדמים - פרוייקט שלישי

הפעם עשינו קופסא - העיצוב המקורי הוא של ריי קיי (כמו שניתן לראות בלינק הזה) - כמובן שלא יצא בדיוק אבל זה חלק מהכיף (הטעויות...) אבל הרעיון ברור.

הקופסא הזו היא חזרה בעצם על פרוצדורת יצירת הקופסא, אבל יש בה כל מיני קשיים מיוחדים שצריך להתמודד איתם - למשל צורת המכסה והחיבור שלו לקופסא עצמה הוא קצת שונה מקופסאות אחרות - ואני למשל הייתי צריך לחתוך קצת מהגובה של הקופסה כי פישלתי בנסיון הראשון (יש פער כמעט לא מורגש בין מכסה שיושב טוב לבין כזה שלא יושב בכלל - וצריך ממש לעבוד קשה עד שמגיעים לנקודה הנכונה בלי להוריד יותר מדי חומר), עוד חלק שונה זה הצורה הפנימית שמחייבת טכניקה קצת אחרת בריקון החומר בצורה טובה - יש פה קצת Undercutting בחלק העליון של הקופסא וגם הסיבים משנים כיוון בערך באמצע (עם שינוי הצורה).

אני עדיין מרגיש קושי בעיצוב של קימורים יפים בצורה זורמת (נייר לטש פותר כל בעייה :-) אבל אני אוהב לחתוך) – צריך עוד לעבוד על הטכניקה הרבה. אבל אני די מרוצה מהתוצאה הפעם.

הקופסא עשויה מאמבויה, עץ אפריקאי דחוס עם ריח מאוד יחודי (אני אוהב, אחרים הרבה פחות, וחלק מהאנשים מאוד מאוד רגיש לזה, ככה שזה לא לכולם) שקל מאוד לחריטה, ממש מגיב יפה. הגימור הוא שוב פרנץ' פוליש (פוליטורה בעברית...). אני אוהב גימור מבריק על דברים מסויימים – יש כאלה שבורחים מזה כמו מאש.

פרנץ' פוליש מדולל באלכוהול, שמתנדף מהר מאוד ומאפשר מריחת הרבה שכבות תוך זמן קצר – ריבוי השכבות הוא מה שבונה את הברק הסופי, מי שלא רוצה ברק חזק יכול להעביר קצת צמר פלדה (להקפיד לכווצ'ץ אותו לפני שלא ישאיר סיבים על הפוליש) וזה הופך את האפקט למט. בסוף עם מטלית יבשה ונקייה במהירות גבוהה עושים מירוק וקצת שעווה מלעלה בשביל הסטייל.

יש איזה איזון לא ברור (ולא מוצלח מבחינתי) בין הצורך לסיים את העבודה לבין רמת הגימור המבוקשת – מצד אחד רוצים לרוץ לשלב ולפרוייקט הבא (ללמוד עוד ולהספיק), ומצד שני אלה לא פרוייקטים פשוטים וחבל שלא יראו טוב בסיום (על מדף האומנות בבית :-)) – הקושי הוא גדול ובדרך כלל מנצח הדחף ללמוד עוד (כי תמיד אפשר לעשות עוד קופסא אחר כך).

תהנו!


עדכון: מצאתי עוד כמה תמונות מתהליך העבודה עצמו