יום חמישי, דצמבר 09, 2010

השחזה - מעין מאמר תגובה

אני עוקב אחרי הרבה בלוגים, אתרים ופורומים בעולם בנושא הנגרות, מנוי על מספר מגזינים ובעצם מכור למידע בנושא. אמנם שפת אם שלי אנגלית, אבל בתוך עמי אני יושב ולכן החלטתי בזמנו לפתוח את אתר נגרות.קום, בכדי שיהיה מקום לכתוב ולשאול בעברית (עדכון: בהתאם להערתו הנכונה של מקס - לפני היות נגרות.קום היה פורום נגרות בוואלה בעברית בהנהלת מקס שחי וקיים עד היום, אבל יש כמה הבדלים בין השניים ולכן אני מחשיב את נגרות.קום כאתר הראשון - לא הפורום הראשון). לכן אני תמיד שמח על כל מקור מידע חדש שנפתח בעברית, בין אם הוא פורום אתר או בלוג או סתם הודעה בפייסבוק בנושא.

לכן מאוד שמחתי כשנתקלתי בבלוג של יואב ליברמן, שנראה כמו אדם רציני ביותר ומבין עניין, אני עוקב אחרי העבודות והפרוייקטים שלו, והמשכתי להיות מאוד מורשם, אבל לאורך התקופה הוא מפרסם כל מיני פוסטים על השחזת כלים, ואני חייב להגיד שאני ממש לא מרוצה. ניכר שיואב יודע להשחיז, וברור שיש לו שיטה שעובדת. אבל הוא נוטה לזלזל בשיטות מוכחות שעובדות ועבדו במשך הרבה שנים, ולשם "הוכחת" טענותיו הוא לפעמים מערבב קצת מושגים. 

אני לא תופס מעצמי מקצוען במיוחד, אבל תמיד הקפדתי להבין את ה"פיסיקה/כימיה" מאחורי הדברים כדי להבין למה כל דבר עובד, ולכן אני מרגיש שאני יודע לשפוט האם שיטה היא לגיטימית או טענה נכונה או לא...

אז ככה, השחזה באמצעות אבני מים יפניות עובדת ביפן כבר הרבה שנים ועובדת היטב, אין בכך ספק, מדובר באבנים טבעיות או תעשיתיות (חידוש מהשנים האחרונות) שבנויות מחומרים שחותכים יחסית מהר ומגיעות לדרגות עדינות גבוהות (שימו לב שהמספרים לא בהכרח חופפים לשיטה המערבית). למערב (ואלינו) היא הגיעה יחסית בזמן האחרון (30 שנה בערך).

בפוסט האחרון שלו, יואב פשוט תוקף (אין לי מילים אחרות) את אבני השמן, הוא לא משתמש במילים גסות :-) אבל בהחלט לא נעימות. וקצת מתעלם מהעובדה שבמשך מאות השנים האחרונות, ככה השחיזו במערב לפחות את ההשחזה הראשונית, ואם תשאל אנשים גם את ההשחזה הסופית. וככה יצרו את יצירות הפאר של הנגרות והגילוף - כן עם אבני שמן... מה לעשות?

אכן, אני מסכים, דרגת העדינות אליה מגיעות אבני השמן - היא לא גבוהה במיוחד, ולכן השיטה כוללת גם שימוש באבני ארקנסו (או בלגיות או צ'כיות) יש מגוון שלם של אבני פוליש בצד המערבי של הגלובוס שהתגלו הרבה לפני שאבני המים היפניות התגלו. ובמערב גם פיתחו את ההברקה/פוליש באמצעות עור וחומר הברקה - שמגיע לרמות זהות אם לא יותר טובות מאבני המים הכי עדינות...

לגבי הטענות שלו על אבני שמן:
1. כן, אבני שמן נסתמות לאחר שימוש ממושך - אפשר לנקות אותן... כמו שמשטחים אבן יפנית (וצריך לעשות את זה הרבה...), אפשר גם לשטח (ולנקות) אבן שמן - שמזיקה בסופו של דבר הרבה יותר מאבן יפנית וגם זולה הרבה יותר... חומר הניקוי המומלץ הוא בנזין - עוזר להוציא את הלכלוך מהאבן.
2. אם אפשר ליישר, אפשר גם לתקן גיאומטריות מוזרות (כלשונו), ועדיין האבן תהייה משמעותית יותר זולה מהיפניות למינהם.
3. הזולות הן גרועות - זה נכון גם לגבי יפניות ואבני יהלום - רק שסדרי הגודל אחרים לגמרי (במחיר). והטענה לא רלוונטית, קנית אבן זולה וגרועה - מה זה משנה מאיזה סוג היא? הבעיה היא בקמצנות ובחוסר הבדיקה.

דרך אגב אבנים קרמיות שנמכרות היום יסבלו בעצם מאותה בעייה שמזכיר יואב לגבי אבני השמן - הן עלולות להיסתם.

לסיום, אין לי דבר נגד השחזה באבני מים, או באבני יהלום (או בשום שיטה), ואני למען האמת משתמש באבנים יפניות - אבל גם באבני שמן (שלא לדבר על משחזת חשמלית), ובניייר לטש - לכל שיטה היתרונות שלה, ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת. בנוסף ניתן גם לערבב שיטות ללא חשש ולהגיע לתוצאות מצוינות - לדוגמא לעשות את ההשחזה הראשונית (עיצוב צורת הלהב) במהירות על מכונה, ליישר את אחורי הלהב על אבן שמן גסה, או נייר לטש גס (כאמור זול ונוח), לקדם את ההשחזה באמצעות אבני מים ולסיים בהברקה על עור - כל עוד שמנקים את הלהב היטב במעברים (דבר שצריך לעשות בכל מקרה), ושומרים על הזוויות נכון (אותן זוויות בדיוק בכל שיטה בכל מקרה), התוצאה תהיה איכותית, מהירה, זולה, ולדעתי גם נוחה...

עוד שיטה שלא מקבלת מספיק קרדיט אבל עובדת נהדר בשביל כלים עם צורות מיוחדות ובכלל, היא שימוש בגלגלי ותבניות שבנויות מ MDF בצירוף של אבקה/נוזל/משחה עם דרגת לטש - זה עובד גם בידני וגם על מכונות - המחיר זול בהרבה מכל האבנים והתוצאות נהדרות
ההמלצה שלי, תעשו מה שמתאים לכם, קנו ספר טוב או שניים בנושא, תשקיעו קצת מאמץ במחקר ובבדיקה לפני שרצים לקנות - ואז תקנו מה שמתאים לכם ומה שאתם צריכים (הצרכים של נגרים שונים משל גלפים וחרטים כמובן, מפסלות אחרות, צורת עבודה אחרת דרגות לטש אחרות וכו').

יום ראשון, אוקטובר 24, 2010

ניסוי ישן שלי - סדקים בעץ...

הנה קצת תמונות של השרייה בדבק,

לפני לא מעט זמן חרטתי את שתי ה"יצירות" הללו, כד ופטיש לגילוף
הכד היה הנסיון הראשון שלי בריקון לעומק של חריטה, פרוייקט קשה למדי מכיוון שלא היו לי הכלים המתאימים (היום כבר יש :-))

הבעיה עם שתי הפרוייקטים הייתה שהם החליטו פשוט להתפוצץ, קיבלו המון סדקים - זה היה עץ רטוב מאוד והעץ לא ממש עמד בקצב ההתייבשות.

הם היו די אבודים, אבל אז נזכרתי ששמעתי/קראתי שאפשר להשרות את הכלים בדבק מדולל ואז זה יכול לעזור...




אז עשיתי

לקחתי מכל של 4-5 ליטר דבק לבן, מילאתי דלי - עם קצת מים לדילול, וזרקתי פנימה את הכלים הסדוקים עם קצת משקל מלמעלה כדי להשאיר אותם בפנים. לאחר מספר ימים הכל היה נראה נהדר, הסדקים נסגרו כליל (התמונות מוכיחות),

אבל אחרי שיצאו מהדלי, וקצת נוקו - לאחר מספר ימים הסדקים חזרו כשהיו (אולי קצת פחות), ניסיתי עוד השרייה שסגרה את הסדקים שוב, אבל הם נפתחו שוב לאחר שהוצאתי...

בקיצור, השיטה עבדה בצורה חלקית ביותר, אולי בתנאים קצת יותר מבוקרים זה יכול להצליח - אולי גם סוג העץ משפיע (מה אולי? בטוח הכד היה מאורן, שגם כך לא היה יציב במיוחד) - בקיצור ניסוי שצריך לערוך שוב בעתיד.

אבל היה כיף!

יום שישי, ספטמבר 17, 2010

פרוייקט הסביבונים הגדול

השנה אני מתחיל מוקדם, וזה אומר שיש לי סיכוי להצליח!

אישתי שתחיה, נידבה אותי לטובת פרוייקט חינוכי בגן שבו כל אחד מההורים מתבקש לספר לילדי הגן על נושא מסויים, והחלטתי שאני אראה להם מה זה חריטה. ואיזה פרוייקט מתאים יותר לילדים בני 4 מאשר סביבונים לחנוכה?

הילדים יגיעו אלי לסדנה, ואני אדגים להם חריטה וקישוט של סביבון מעץ, כמובן עם כל הבטיחות הנדרשת (פלטת פלקסיגלס לפני המחרטה כדי שלא יעוף להם לעיניים - אף ילד לא יגע במחרטה עצמה). והגננות ינסו לפקח על הקטנטנים והקטנטנות בג'ימבורי שהיא הסדנה שלי.

אחרי או במהלך ההדגמה (תלוי בגננת), כל ילד וילדה יקבלו סביבון שהכנתי בעוד מועד, ובעזרת טושים, צבעי מים וגואש ונצנצים וכאלה - יקשטו כל אחד את הסביבון שלו - ויקבלו מתנה לחג!

החלטתי שאני אפרוס את העניין ובינתיים הכנתי כבר שישה סביבונים (צריך כשלושים לילדים כולל אקסטרות). חוץ מזה אני אכין עוד כמות כבר מקושטים, ואולי ננסה למכור?! מה אתם אומרים? מקסימום נחלק מתנות - עד היום כל הסביבונים נחטפו (במיוחד כי חילקתי חינם :-))

תמונות בהמשך....

יום שני, ספטמבר 13, 2010

איך לומדים אומנות?

(ותודה למקס שתמיד מזכיר לי לכתוב עוד)

זהירות! פוסט קצת פילוסופי - מי שרוצה תמונות - יצטרך לחכות לפוסט הבא. כבר הרבה זמן לא יצא לי להכין שום דבר, בגלל החום וסיבות רבות נוספות - אבל כרגיל בעיקר חוסר זמן... אבל את המוזה צריך להשביע. 

"אומנות -  (אֻמָּנוּת, להבדיל מאָמָּנוּת - אמנות) היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע שהגיע לדרגת מומחיות בתחומו (אֻמָּן, להבדיל מאָמָּן)." (ויקיפדיה)

אנחנו חיים בעולם מודרני, הכל זז מהר, וכולם רוצים תוצאות אתמול... התופעה הזו מחלחלת בקצב מתגבר גם לתוך התחביבים שלנו, בפעפוע טבעי או מכיוון שהמגבלות מבחוץ יוצרות הכרח. במקום לעשות קורס ארוך וממצה (נגיד הקורס של משרד העבודה) - אנשים לומדים מסרט באינטרנט - ורצים לקנות כלים ולהתחיל לעבוד.

אני לא נגד ללמוד לבד, להיפך, את רוב הדברים שאני יודע למדתי בעצמי או מקריאה/צפייה בחומר בספרים סרטים וברשת - וזה לא רק בחריטה בעץ אלא גם בתחביבים אחרים (נגרות, בישול, אפייה, גילוף, מוזיקה ועוד), בחיים הרגילים, והמקצועיים. אבל כל הזמן מתגנבת לראשי תחושה של החמצה, תחושה שיש דברים שאני לא תופס, דברים שאני מפספס. 

התחושה הזו, הופכת למשהו יותר מוחשי כאשר עובדים,  או אז מגלים באמת את כל המקומות בהם יש חוסרים - ובשביל לפתור את החוסרים - מאלתרים, ממציאים, מוצאים - ולפעמים, מה לעשות, נתקעים. לפעמים אפילו לא קולטים שחסר משהו, ולא מבינים למה התוצאה לא מושגת.

אנשים שונים מתמודדים עם העניין בצורות שונות, חלק פותרים את הבעיות של עצמם ונשארים עם הפתרון - טוב או שלא (לפעמים משהו מבריק, לפעמים מפחיד), חלק מחפשים פתרונות אצל חברים ועמיתים, וחלק הולכים לקורס... גם בקורסים שיש אנשים מצפים (והקורסים נבנים בהתאם) שתוך X מפגשים הם ידעו "הכל" - התוצאה קורסים די רדודים בלי הרבה תרגול - והרבה "טריקים" וקיצורי דרך...

פעם, השיטה הייתה אחרת, תחביבים היו רק לאנשי אצולה - לאחרים היה (או שלא היה) מקצוע אחד וזהו - את המקצוע (אם היה מדובר במלאכת יד כלשהי) למדת אצל בעל מקצוע אחר בתור שולייה במשך שנים ארוכות, השיטה הייתה באופן כללי למידה מתוך הסתכלות - לא הייתה "הדרכה" כמו שאנחנו מכירים, בעל המקצוע עבד, השולייה צפה ועשה משימות שלא דרשו שום ידע מקצועי בהתחלה, ולאט, לאט, הטילו עליו יותר ויותר משימות עד שהיה בקי בכל העניינים ובסוף שוחרר לעולם הגדול כאומן בפני עצמו - חלקם המשיכו לעבוד אצל המורה, חלק הלכו לעבוד אצל אחרים, וחלק פתחו עסק עצמאי.
אחר כך באירופה שוכללה השיטה, והוסיפו מעמדות כמו Journey Man - אחרי ההתמחות אצל מורה אחד, חייבו את השולייה המוכשר להסתובב ברחבי העולם (עם הגבלות על איפה מותר ואסור, ומה נחשב - למשל אסור בעיר מגוריך או בעיר בו עברת את ההכשרה) - ולהתנסות אצל בעלי מקצוע אחרים, או בעבודות עצמאיות (מסוג מסויים) - כל השלבים שולמו כמובן מכיסו של השולייה (או הוריו).
עוד יותר מאוחר - חייבו שוליות תוך כדי ההכשרה הראשונית ללמוד בבי"ס מיוחד מקצועות נוספים (שרטוט, מדידה וכו' - תלוי בעניין).

ב"עידן המודרני" השיטה פותחה צעד אחד קדימה, ונפתחו בתי ספר מקצועיים (שמאז נסגרו רבים מדי), שבהם למדת מקצוע אבל בצורה "מסודרת" יותר ממש כמו בקורס היום, אצל מורים ובשיעורים לפי שיטה - ולא שכל בעל מקצוע מלמד בדרכו (לפי סוג של חיקוי והתנסות מהתבוננות).

באותו שלב די עבר מהעולם נושא ה"שולייה" כסטנדרט, התחרות מצד בתי הספר הייתה גדולה מדי - וגם ברמה הרעיונית היה נראה יותר הגיוני ונכון השיטה החדשה (כנראה גם זולה יותר, ונתנה תוצאות מהר יותר - בלי הסיכוי שתיפול אצל בעל מלאכה איום). וכאן הגענו לצורך להוציא כל שנה את המחזור של התלמידים עם התעודה - כי אחרת הבי"ס לא "מצליח". בשיטת השוליה - אם המאסטר לא היה מרוצה מהשוליה היה יכול להשאיר אותו עוד שנה, או לשלוח אותו הביתה - כאן נוצר צורך שהתלמידים יסיימו ובזמן (כמו היום במערכת החינוך, אף אחד לא בודק מה יוצא מהתלמידים שסיימו בגרות, אלא רק איזה אחוז סיימו ובאיזה ציונים - אין בדיקה של הצלחת , השיטה). זה בעצם המצב היום - רק שהיום הגישה של בתי הספר מקצועיים הצטמצמה מאוד, בארץ כמעט לחלוטין אין כאלה בתי ספר, ואלה שעדיין נושאים בתואר כזה - זה בעיקר מס שפתיים.

בכמה מקומות בעולם (בגרמניה למשל) שיטת השוליה עדיין ממוסדת במספר מקצועות, למרות שרוב האנשים לומדים בבתי ספר, אבל מספר מועט ממשיך בשיטה הישנה, ואפילו נודדים בעולם לצורך המשך ההכשרה, בארה"ב בשנים האחרונות יש מגמה של בתי ספר עם תוכנית לימוד ארוכה (שנתיים ויותר) שבה הדגשים הם על כל מיני תחומים (כל בי"ס ושיטתו) על מנת להביא את התלמיד לדרגה מסויימת עם הכלים הנכונים - ולא לדיפלומה. במזרח (יפן וסין) הממשלות מודעות גם כן לעניין ובונות תוכניות שונות ומשונות לעידוד שימור השיטות המסורתיות - כבר לא שרדו הרבה מאסטרים ודברים מתחילים להיעלם, בסין אפילו שמעתי שהממשלה ממש ממנת בקצבה מיוחדת מאסטרים נבחרים ונותנת תמריצים לצעירים ללכת וללמוד אצלם, כולל חומרים וכלים וכל מה שצריך. 

אני לא בעד הישארות בעבר, ואני אוהב לעבוד גם עם כלים מודרניים, אבל אני מאמין שחשוב לזכור מאיפה באנו, ושלפעמים כבר המציאו את הגלגל - ולא צריך להמציא מחדש - ואם לא נזכור, נשכח. וחבל



יום שלישי, יוני 22, 2010

שערוריית הצילום בבלוג הזה

לאחרונה קיבלתי כמה תלונות על זה שאני לא מראה פה את כל מה שאני עושה על המחרטה ובכלל... למה אין מספיק תמונות ווידאו. וכל התלונות מוצדקות! אז הנה פוסט בלי תמונות...

אני לא חורט הרבה, אבל מגיע למחרטה באופן די סדיר - ומדי פעם יוצאים לי פריטים נחמדים יותר ופחות - אבל אני כמעט ולא מצלם את העבודות שלי.
כתוצאה מזה אני גם לא כותב על העבודות בבלוג - אם אין תמונה - זה כאילו לא קרה (וגם הרבה יותר קל להסביר בתמונות מאשר במילים דברים ויזואליים)...

למה אני לא מצלם - יש הרבה סיבות, אבל הראשונה שבהם זה מצב נפשי - עד שאני כבר מגיע לחריטה, הראש שלי לא חושב על התיעוד של העניין אלא רק על הפעולה עצמה (אחר כך אני מתחרט שלא צילמתי את השלבים ואת המוצר) - והרבה פעמים העצם (איך לעזאזל קוראים לאובייקט הנחרט בשם יפה?) כמעט מייד מחליף ידיים ויוצא מהסדנא. ואז אין לי אפילו סיכוי לצלם את התוצאה. זה קצת מבאס - כי אני בסך הכל אוהב להשוויץ :-)  

יש למישהו עצה?

חוץ מזה:
ביום שישי האחרון כמעט בפעם הראשונה אי פעם מכרתי חריטה שלי (מכרתי בעבר כמה עטים לכמה אנשים שביקשו, אבל מאז לא מכרתי - וגם לא ניסיתי למכור - כלום), אני בעיקר חורט בשביל הכיף והאתגר - לא בשביל לעשות מזה כסף (למרות שהיה נחמד להחזיר קצת מהעלויות הלא נגמרות של התחביב הזה :-)). בפעם הראשונה בא מישהו שהוא לא ממש חבר שלי וביקש שאני אעשה לו משהו תמורת תשלום - קצת התלבטתי ואז הסכמתי (מדובר בגביע מהפוסט הקודם - למי שסקרן). אחרי הכל אני עכשיו עצמאי, ובהגדרת העיסוק יש גם עבודה בעץ... אני מקווה במהלך השבוע לשמוע איך הצליח ללקוח עם הגביע (בסך הכל הגביע היה מיועד לשימוש - אז אני רוצה לשמוע איך הייתה החוויה - הלקוח ביקש את הגביע ללא גימור - והנסיון הקצר שלי מראה שזה לפעמים עובד ולפעמים לא כל כך...).

וגם עשיתי עוד גביע או שניים וגם שתי קערות וכמה עטים חביבים, אפילו אחד מפלסטיק לראשונה (שיצא לא רע בכלל), וגם קניתי כמה כלים חדשים ועזרים מגניבים לחריטה - מקווה דוקא כן לצלם ולהראות - כי יש מה...

יום ראשון, מאי 09, 2010

חריטת גביע, ועוד קצת

המון זמן לא כתבתי, המון עיסוקים ועסקים, בין אתר הנגרות הישראלי, לבין צילום אירועים, בניית מעקות עץ, צילום סרטי תדמית איכותיים, וסתם לעבוד בהייטק...

לא סיפרתי לכם על בקר המהירות של מחרטת הג'ט שנשרף מזרם חשמלי חזק, ולא על התיקון (חסכתי 2500 ש"ח על ידי קניית חלק לא מקורי, וקצת עזרה מחברים) - עצה ידידותית, אם יש לכם מחרטה עם בקר אלקטרוני, עשו לעצמכם טובה וקנו איזשהו מייצב זרם, מגן ברקים - או משהו כזה, זה פשוט לא שווה את הכאב ראש. ואם יש לכם ג'ט 1642 ונשרף לכם הבקר, תרגישו חופשי לפנות אלי - אני אשמח לעזור לכם לפתור את הבעיה במחיר סביר (לא צריך לשלם לי שקל, אני מתכוון שאני אייעץ לכם מה לקנות ומה לעשות כדי שהמצב יחזור לקדמותו...).

בכל מקרה, כיף לי בסדנה החדשה שלי, ואני מדי פעם חורט קצת שבבים. הנה עבודה שנמצאת אצלי עכשיו בשלבי סיום. שכן מהמושב רצה גביע לקידוש מעץ זית, והביא איתו חתיכה יפה של עץ לצורף הפרוייקט, הנה הפרשנות שלי על הנושא. הזהרתי אותו, ואני מזהיר גם אתכם, עץ זית קשה מאוד להבטיח שלא יהיו סדקים ופיצוצים, אני מוצא את עצמי ממלא את העץ בדבק ציאנו-אקרליט (דבק שלוש שניות), כדי לתפוס את הסדקים ולמלא אותן - כדי שלא יווצרו או יגדלו. וכל הזמן יש עוד... אולי בסוף זה יהיה גביע מפלסטיק. השכן רוצה לנסות לשתות מהגביע ללא גימור בפנים, אני לא כל כך ממליץ - מה דעתכם?

חוץ מזה יש גם תמונות של פטריה חביבה, שחרטתי בשביל הכניסה לסדנה שלי (יש עוד תוכניות באופק הקרוב).